החלטה בתיק בש"א 10064/03

1.        זהו ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת, ח' מאק-קלמנוביץ, במסגרתה נדחתה בקשתו של המערער לביטול קביעת עירבון.

           המערער הגיש לבית המשפט זה ערעור על החלטה בדבר פסלות שופט. במסגרת זו, נדרש המערער להפקיד עירבון. המערער טען בפני כבוד הרשמת כי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) אינן מקנות לבית משפט זה סמכות להורות על הפקדת עירבון בערעור, שעניינו פסלות שופט. כבוד הרשמת פסקה כי תקנה 471א(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת דרישת עירבון גם בערעורים מסוג זה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

           תקנה 471א לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

471א. סייג לתחולתן של התקנות

(א) בקשה ששופט יפסול עצמו מלישב בדין לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט (להלן - טענת פסלות), וערעור על החלטה בבקשה כאמור, לא יוגשו אלא בהתאם להוראות סימן זה, על אף כל הוראה אחרת בענין הגשת בקשות או ערעורים בתקנות אלה.

(ב) הוראות אחרות בתקנות אלה יחולו לענין טענת פסלות במידה שאינן סותרות הוראות סימן זה ובשינויים המחוייבים לפי הענין.

           לטענת המערער, שגתה כבוד הרשמת בפירוש שנתנה להוראות תקנה זו. לפי הפירוש שמציע המערער, אותן "הוראות אחרות", שתקנה 471א(ב) מתירה תחולתן, הינן הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, פרט לאלו שתחולתן נשללה מפורשות במסגרת האמור בתקנה 471א(א). לטענת המערער, יש להבין את תקנה 471א כקובעת כי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, הנוגעות לערעורים, שאינן מצויות בפרק ל"א לתקנות סדר הדין האזרחי שכותרתו "טענת פסלות לישב בדין", אינן חלות על ערעורים בעניין פסלות שופט. הואיל והתקנות המתייחסות להפקדת עירבון בערעור מופיעות בחלק ד' לתקנות סדר הדין האזרחי תחת הכותרת "ערעור", טוען המערער כי תקנות אלה אינן חלות על הערעור שהגיש בדבר פסלות שופט. המערער מוסיף כי דרישת הפקדת עירבון סותרת את אופיו הייחודי של ערעור בעניין פסילת שופט. לטענתו, ערעור בעניין טענת פסלות שופט מתנהל על פי לוח זמנים מהיר, ולפיכך, אין מקום להפקדת עירבון.

           המשיבים הודיעו כי הם מותירים את הכרעה בערעור לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיב 2 הוסיף כי הוא תומך בעמדתו של המערער וכי במקרה שיידחה הערעור הוא מוותר על אותו חלק בעירבון שנועד לכסות את הוצאותיו.

2.        דין הערעור להידחות. אכן, לשונה של תקנה 471א סובלת את הפירוש שמציע המערער, ופרשנות זו אף אומצה בעבר במספר החלטות של רשמי בית המשפט העליון (ראו: רע"א 2442/98 מיוחס נ' רוזן, פ"ד נג(3) 145; בש"א 6109/94 אופנהיים נ' שכטר, דינים עליון כרך לח 943), אך, סבורני כי פרשנות זו אינה הכרחית ואף אינה הפרשנות הסבירה להוראות תקנות סדר הדין בענייננו. ראשית, תקנה 471א(א), לפי לשונה, שוללת את תחולתן של הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בדבר הגשת ערעור, ואינן שוללות תחולתן של כל הוראות התקנות שיש להן זיקה להגשת ערעורים. שנית, כלל הוא, כי את האמור בהוראה מסוימת בדבר חקיקה יש לפרש על רקע ההקשר בו מופיעה אותה הוראה (בג"ץ 310/82 בן צבי נ' ראש הממשלה, פ"ד לו(4) 191, 194). כך, בענייננו, יש לקרוא את הוראת תקנה 471א על רקע האמור בפרק ל"א לתקנות סדר הדין האזרחי ובייחוד על רקע הוראת תקנה 471ג לתקנות אלה. תקנה 471ג מפרטת שורה של כללים מיוחדים להגשת ערעור בעניין פסלות שופט. בין היתר, קובעת תקנה זו את המועד להגשת ערעור כגון דא את אופן הגשתו ואת המועד להגשת תשובה לערעור. משלא נקבע הסדר מיוחד לעניין הפקדת עירבון, אין להבין את תקנה 471א(א) כשוללת את תחולתן של ההוראות בדבר הפקדת עירבון בערעור. כך במיוחד, לאור הוראת תקנה 471א(ב) שמאפשרת החלת הוראות תקנות סדרי הדין, בשינויים המחויבים, על ערעורים בעניין פסלות שופט, אם אינן סותרות את הוראות פרק ל"א לתקנות סדר הדין האזרחי.

3.        זאת ועוד זאת: הטעמים לדרישת הפקדת עירבון מתקיימים גם בערעור בעניין פסלות שופט. כאמור בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי וכפי שנפסק פעמים רבות בעבר, תכליתן של ההוראות בדבר הפקדת עירבון בערעור הינה להבטיח כי המשיבים לא ייצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות הוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, מקום בו נדחה הערעור (ראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 386 - 387). בעניין אחר הוסיף בית המשפט כי:

הגיון הדרישה שבבסיס הערבון הוא, כאמור, בראש ובראשונה להבטיח את החזר העלויות שנגרמו למשיב בעטיו של הערעור, אם הערעור ידחה. בדרך זו פועלת הדרישה להפקדת הערבון עוד בטרם קויים הדיון כדי למנוע הטרדת שווא של המשיבים ולמנוע הליכי סרק, והגיון זה חל במידה שווה אף על בקשת רשות לערער, הן על פסק דין והן על החלטה אחרת. (בש"א 4735/91 מוצרי הדר ישראליים בע"מ נ' יפיס מוצרי הדר, פ"ד מה(5) 867, 870).

           מסתבר גם כי בערעורים על החלטות בעניין פסלות שופט נוהג בית משפט זה להטיל הוצאות. לפיכך, ההיגיון האמור שחל על כל סוגי ההליכים האזרחיים השונים המתנהלים בפני בית משפט חל גם על ערעור בעניין פסלות שופט. באשר לנימוק שהעלה המערער, ביחס לצורך במהירות בניהול ההליך שמחייבת אי חיוב בהפקדת עירבון, סבורני כי נימוק זה אינו מצדיק את האבחנה שמבקש המערער לעשות. בית משפט זה מורה על הפקדת עירבון גם בהליכים דחופים, כגון בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים של בית המשפט המחוזי, שאף הם מחייבים בירור מהיר. איני מוצא טעם לאבחנה בין הליכים אלה לבין הליכי ערעור בשאלת פסלות שופט, לעניין הפקדת עירבון.

           יחד עם זאת, לאור הסכמתו של המשיב 2 לוותר על הוצאות שיפסקו, אם ייפסקו, לטובתו, במקרה שידחה ערעורו של המערער בעניין פסלות שופט, יש להפחית את סכום העירבון שנפסק במחצית.

           בכפוף לכך, נדחה הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ' בשבט תשס"ד (12.2.2004).

                                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: